המספרים שהממשלה מציגה נראים רגועים, הכל נשמע בשליטה, והתחזיות נשמעות אופטימיות. אבל השבוע בנק ישראל החליט לשים את האמת על השולחן והאמת הזו מדאיגה. בניגוד למשרד האוצר, הנתונים שהציג הנגיד אמיר ירון, התקציב של מדינת ישראל נמצא בדרך להפתיע אותנו, ולא לטובה. לפי התחזיות של הבנק, הגירעון של המדינה עלול לעלות בשנים הקרובות לרמה של 3.5% עד 4% מהתוצר, הרבה יותר ממה שמשרד האוצר מצפה. וזה לא פער קטן, מדובר בתוספת של 14 עד 24 מיליארד שקל בשנה, סכום שיכול להשפיע על כולנו.
משרד האוצר מצידו הציג תחזית לגירעון של כ־2.9% בשנים 2026 עד 2028, אבל התחזית הזו, לפי דברי הנגיד, מתעלמת מהוצאות שכמעט בטוח שיקרו: הגדלת תקציב הביטחון, יישום המלצות ועדת נגל (מדובר בוועדה ממשלתית שהוקמה כדי לבחון את הצרכים והתקציבים של מערכת הביטחון לאחר פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” באוקטובר 2023) הסכמים קואליציוניים שטרם נחתמו, והסכמי שכר עתידיים. בבנק ישראל בחרו להיות כנים, הם מניחים שהממשלה בישראל תמשיך להוציא יותר, כי זה מה שקורה בפועל.

ומה קורה כשמוציאים יותר ממה שמתוכנן? נוצר גירעון, וכשהגירעון חורג מרמות מסוימות יחס החוב לתוצר כבר מתחיל לעלות. יחס חוב־תוצר הוא מדד שמראה עד כמה החוב של המדינה גבוה ביחס לגודל הכלכלה שלה (כלומר, התוצר שלה). נכון לשנת 2025, יחס החוב־תוצר של ישראל עומד על כ־63%, לעומת מדינות כמו ארה”ב (כ־120%) או יפן (כ־260%). אמנם אנחנו במצב טוב יחסית, אבל המגמה חשובה לא פחות – ואם החוב ממשיך לעלות מהר יותר מהתוצר, זה מסוכן. המדינה נכנסת לסחרור של חובות שהולכים ותופחים, כי ההוצאות ממשיכות להיות גדולות מההכנסות. רק לשם המחשה – ישראל משלמת כיום ריבית של כ־3.5% בממוצע על החוב שלה. כלומר, כל עלייה של 10 מיליארד ש”ח בגירעון מתורגמת לכ־350 מיליון ש”ח תוספת שנתית בהוצאות הריבית בלבד, וזה לפני שמדובר על חוב ארוך טווח שמתגלגל.

קרדיט: כלכליסט.

נגיד הבנק מבהיר שזה מצב בעייתי, שעלול לפגוע באמון של המשקיעים, לגרום לעליית ריביות, ולייקר את יוקר המחיה בעתיד ולייקר עוד את הוצאות הממשלה (וזה בדיוק הסחרור).

המסר לממשלה חד וברור: אם רוצים למנוע את ההחלקה הזאת לתוך בור כלכלי, צריך כבר עכשיו להתכונן ולעשות התאמות. לאו דווקא לקצץ מיידית, אבל כן להכין תוכנית ברורה: לצמצם הוצאות מיותרות, לא להוריד מסים כמו שתכנן בעבר שר האוצר סמוטריץ’, ולהתחיל לדבר ברצינות על ביטול פטורים בעייתיים, למשל, על מע”מ על פירות וירקות, או מיסוי על מוצרים שמזיקים לבריאות ולסביבה כמו סוכר וכלים חד-פעמיים.
הנקודה של הנגיד מובנת, הוא רוצה להגדיל את הכנסות הממשלה מתוך הבנה שאם ההכנסות לא יגדלו, הגירעון הוא זה שיגדל, כי ככה או ככה המדינה תוציא יותר.
אבל העניין הוא כזה: אם המדינה תגדיל הוצאות מבלי להגדיל את ההכנסות, הגירעון יגדל. הגירעון הזה הוא לא בחינם והמדינה משלמת עליו ריבית, כמה ריבית? זה תלוי בתשואות האג”חים (מאמר בנושא) אבל המהות שאם הגירעון יותר גדול גם הוצאות הריבית של הממשלה גדלות בהתאם.

ומה עם התקציב של השנה הנוכחית 2025? גם שם מתחילים לראות חריגות. בעיקר מצד תקציב הביטחון שכנראה יעלה יותר מהמתוכנן, בין היתר בגלל המשך המלחמה. לכן הנגיד הזהיר: גם אם אין ברירה אלא להגדיל את ההוצאה, אסור שהגירעון יחרוג מתקרת ה4.9% שנקבעה בחוק. החדשות הטובות הן שהכנסות המדינה השנה צפויות להיות גבוהות מהצפוי וזה מה שנותן עוד קצת מרווח תמרון, אבל אסור לבנות על כך בצורה עיוורת.
מה שלמדנו מכל זה הוא פשוט: אי אפשר לתכנן תקציב רק לפי מה שנוח להראות לציבור. צריך לתכנן אותו לפי מה שבאמת יקרה. גם בבית, אם אנחנו יודעים שבקרוב יהיו לנו הוצאות גדולות, אנחנו לא יכולים להתעלם מזה ולהמשיך לקנות כרגיל. אותו הדבר עם מדינה. חייבים לחשוב קדימה, ולבנות תקציב שמתאים למציאות, לא לפנטזיה.

בסופו של דבר, הנגיד לא אמר “תעלו מסים מחר בבוקר”. הוא כן אמר: תשדרו רצינות ותיבנו לכם תוכנית על סמך הנתונים הריאליים.