בזמן שהשיח הציבורי עוסק באיומים הביטחוניים בצפון ובדרום, התפתחות דרמטית אחת עברה כמעט מתחת לרדאר – כניסתה לשימוש של מערכת הלייזר ״מגן אור״. מדובר באחת מהפריצות הטכנולוגיות הגדולות ביותר של השנים האחרונות, שתשפיע לא רק על שדה הקרב, אלא גם על התקציב הביטחוני, היחסים הבינלאומיים ואפילו על שוק ההון.
״מגן אור״, או בשמה המסחרי Iron Beam, היא מערכת יירוט לייזר שפותחה על ידי רפאל ואלביט בשיתוף מפא”ת של משרד הביטחון. המערכת נועדה ליירט איומים כמו רקטות קצרות טווח, פצצות מרגמה וכטב”מים, באמצעות קרן לייזר חשמלית עוצמתית. מאז סוף 2023, עוד לפני שנחשפה לציבור, ביצעה המערכת עשרות יירוטים מוצלחים במסגרת מערך ההגנה האווירית, בעיקר נגד רחפנים של חיזבאללה.
המהפכה הגדולה שמביאה איתה מגן אור היא כלכלית לא פחות משהיא טכנולוגית. יירוט בלייזר עולה כחמישה דולרים בלבד, לעומת עלות של עשרות אלפי דולרים למיירט של כיפת ברזל, כאשר מחירה של יחידה מוגמרת מוערך בכ־200,000 ש״ח בלבד – מה שהופך אותה לאופציה משתלמת במיוחד לפריסה נרחבת.
המערכת פועלת במהירות האור, אינה מתכלה, לא משמיעה רעש, ומספקת מענה רציף כמעט ללא הגבלה. בכך היא מציעה שדרוג משמעותי ליכולת של ישראל להתמודד עם מתקפות חוזרות ונשנות, גם בהיבט הכמותי וגם מבחינת יעילות התקציב הביטחוני.
עם זאת, למערכת יש גם מגבלות. היא מוגבלת לטווח קצר של עד עשרה קילומטרים, ומתקשה לפעול בתנאי מזג אוויר קשים כמו ערפל או גשם. בנוסף, היא אינה מסוגלת ליירט מטרות רבות במקביל ואינה מתאימה לטילים מהירים או בליסטיים. לכן, מגן אור אינה באה להחליף את כיפת ברזל או מערכות אחרות, אלא לפעול לצידן – כמערכת משלימה שמסייעת בחסכון עלויות ושיפור תגובתיות.
העתיד של מגן אור כבר כאן. משרד הביטחון חתם על חוזה לאספקת אלפי מערכות בעלות של כ-2 מיליארד ש”ח, וארצות הברית התחייבה לסיוע של 1.2 מיליארד דולר נוספים. יחד עם זאת, הערכות מבצעיות מצביעות על כך ששילוב מלא של המערכת בשדה הקרב לא יקרה לפני 2026–2027, בעיקר בשל מגבלות טכניות, הכשרות נדרשות ותיאום עם מערכות קיימות. לכן, השלב הנוכחי הוא של הבשלה טכנולוגית והיערכות אסטרטגית – ולא שימוש מבצעי רחב בטווח המיידי.
המערכת צפויה להפוך למרכיב מרכזי בפריסת הגנה אווירית לא רק בישראל אלא גם באזורים אסטרטגיים נוספים. בינתיים פותחו גם גרסאות ניידות של המערכת, כולל התקנות על רכבים, ספינות ואפילו על טנקים – והעתיד מדבר גם על התקנות אוויריות למטוסי קרב.
מעבר להשפעה הביטחונית הברורה, למגן אור יש פוטנציאל עצום להשפיע גם על שוק ההון הישראלי. תעשיות ביטחוניות כמו רפאל ואלביט, שמעורבות עמוק בפיתוח ויישום המערכת, עשויות ליהנות מעלייה דרמטית בהיקפי ההזמנות ובפוטנציאל הייצוא. ההתמקדות של מדינות רבות בפיתוח טכנולוגיות הגנה זולות ואפקטיביות יותר עשויה להגדיל את הביקוש למערכות מסוג זה. גם חברות העוסקות באנרגיה ותחבורה צפויות לקחת חלק בשרשרת האספקה והתחזוקה של המערכות.
המשמעות היא שמדובר לא רק במהלך צבאי חדשני, אלא בצעד אסטרטגי רחב שיוכל לחזק את הכלכלה הישראלית, לייעל את השימוש בתקציב הביטחוני ולהפוך את ישראל לאחת מהשחקניות המובילות בעולם בתחום ההגנה האווירית. המהפכה הזאת מתחילה עכשיו – והיא הרבה מעבר לקרן לייזר.
