בשנים האחרונות הולכת ותופחת התופעה שבה משקיעים עוברים בין בתי השקעות ברדיפה אחר התשואות הגבוהות ביותר. מדובר בתופעה נפוצה מאוד, שלעיתים נדמה כאילו החלטות ההשקעה מונעות כתוצאה מהסקרנות למצוא “את הבית המנצח” הבא. למרות השכיחות, הדחף לעבור בכל פעם ממקום למקום נותר בלתי מובן מבחינה הגיונית.

בכתבה שפורסמה בגלובס הציגו את השינוי בהיקף הנכסים שבניהול של שלושה מבתי ההשקעות הגדולים והמוכרים בישראל: מיטב, אלטשולר שחם ומור.
כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת, מיטב הכפילה את הנכסים שלה מ-85.4 מיליארד ש״ח בתחילת 2022 ל-163.1 מיליארד באפריל 2025 (עלייה של 91%), בעוד שאלטשולר שחם איבדו כ-32% מסך הנכסים שלהם, מירידה מ-236.2 מיליארד ש״ח ל-160.4 מיליארד, ובמור כמעט שילשו את ההיקף מ-31.3 מיליארד ל-92 מיליארד (עלייה של 194%) בתוך קצת יותר משלוש שנים.

קרדיט: גלובס

המעבר ההמוני בין הגופים מוסבר בעיקר ברדיפה אחר תשואות גבוהות, אך למעשה עומדת מאחורי פערי התשואות הסיבה פשוטה: בתי השקעות קטנים יכולים לקחת סיכונים גבוהים יותר ולתמרן בקלות רבה יותר בשוק המקומי הצפוף במניות בעלות מחזורים נמוכים. ברגע שגוף מתרחב והופך לאחד מהגדולים בשוק, היכולת לווסת ולהניע כספים באופן אגיב יורדת, והקושי לשמר תשואות גבוהות גדל בהתאם.

היופי הוא כי בשוק ההון אנחנו מיד רואים את ההשפעה בשינוי היקף הנכסים על ערכי המניות.
בגרף המצורף ניתן לראות את הבדלי התשואות של המניות מתחילת 2022 ועד לרגע כתיבת שורות אלו. בבורדו ניתן לראות את מניית מיטב אשר עלתה ב 228%, בכתוב מניית מור שעלתה מעל ל 54%, ומנגד מניית אלטשולר שאיבדה מערכה קרוב ל 68%.

חשוב לי שתבינו כי המרדף הזה של הציבור אחר בית ההשקעות עם התשואות הגבוהות ביותר לעולם לא יפסק.
בכל פעם יבוא בית השקעות אחר שהצליח לספק תשואות עודפות על האחרים, יפרסם זאת בשלטי החוצות ומיד לאחר מכן נראה את עדר המשקיעים נוהרים אל אותו בית השקעות, כל זה עד שהם יגדלו יתר על המידה, יתקשו לספק את התשואות שהרגילו את המשקיעים והרדיפה תתחיל מחדש.