בשקט יחסי ובצל רעשי הבחירות, הנשיא דונלד טראמפ מקדם ב-2025 את אחת מתוכניות החקיקה הכלכליות הרחבות והשאפתניות בתולדות ארצות הברית: “One Big Beautiful Bill”. מדובר בהצעת חוק עצומת ממדים – מעל אלף עמודים – שמאגדת בתוכה את כל מה שטראמפ מאמין בו: קיצוצי מס קבועים, הקלות לעסקים, קיצוץ בתוכניות סוציאליות, חיזוק הביטחון והגבולות, ובעיקר – איתות חזק לשמרנות הכלכלית של עידן טראמפ 2.0. היא אושרה ועכשיו היא תשפיע באופן ישיר על הכיס של כל אזרח אמריקאי – ובעקיפין, גם על הכלכלה העולמית והשווקים הגלובליים.
כדי להבין מה עומד על הפרק, צריך לחזור אחורה בזמן. בשנת 2017 העביר טראמפ את חוק המס הגדול ביותר מאז תקופת רייגן – Tax Cuts & Jobs Act – שכלל קיצוצי מס נרחבים ליחידים ולעסקים, אך קבע שתוקפם יפוג בשנת 2025. המשמעות: אם לא יחודשו, מאות מיליוני אמריקאים יתחילו לשלם יותר מס כבר בשנה הקרובה. ב-2024, במהלך קמפיין הבחירות שלו, טראמפ הבטיח שבקדנציה הבאה הוא לא רק יאריך את אותם קיצוצים, אלא גם יכניס שורה של הקלות נוספות – מפטור מס על טיפים ושעות נוספות, דרך חשבונות חיסכון לתינוקות ועד ביטול מיסוי על משתיקי קול, ירד ממש עד הפרטים הקטנים. המילים הפכו לטקסט – והטקסט הפך להצעת חוק רשמית בתחילת 2025. מאז, ועדות הקונגרס עמלו על גיבוש החבילה, והתוצאה: חבילת חקיקה אדירה בגודלה ובהשלכותיה.
בואו נבין מה קורה בפנים:
בליבת הרפורמה עומדים שינויים נרחבים במיסים. טראמפ מבקש לקבע לצמיתות את מדרגות המס מהחוק של 2017, ולהפוך את הקיצוצים האישיים והעסקיים לקבועים. הוא מוסיף גם תמריצים זמניים: פטור ממס על טיפים, שעות נוספות וריבית על הלוואות רכב – כל אלה יחולו עד סוף 2028. הזיכוי לילדים יוגדל זמנית ל־2,500 דולר, והזיכוי הסטנדרטי יוגדל ב־1,000 דולר ליחיד ו־2,000 דולר לזוג נשוי. פטור מס העיזבון יורחב לשווי של עד 15 מיליון דולר, ויותאם לאינפלציה החל מ-2026. לעסקים הקטנים, טראמפ מציע העלאת ניכוי הרווחים מ־20% ל־23%, והוצאה מיידית על ציוד ומכונות – מהלך שצפוי לעודד השקעה ולהוזיל את נטל המס.
אך במקביל לקיצוצים האלה, החוק כולל גם שורת מהלכים קשוחים שנועדו לצמצם את ההוצאה הציבורית. בתוכנית יש קיצוץ עצום של כ־700 מיליארד דולר ממדינת הרווחה, בעיקר דרך החמרת התנאים לקבלת Medicaid – תוכנית הבריאות הציבורית לאוכלוסיות מעוטות הכנסה. החל מ־2029, כל אדם בגיר וללא תלויים יצטרך להוכיח שהוא עוסק בפעילות “קהילתית” – עבודה, לימודים או שירות – במשך לפחות 80 שעות בחודש, כתנאי לזכאות. בנוסף, יידרשו בדיקות זכאות פעמיים בשנה, ולא רק פעם אחת כפי שהיה נהוג עד כה, ונקבע כי מי שמחזיק נכס בשווי של מעל מיליון דולר לא יוכל כלל להצטרף לתוכנית. גם תחום המזון לא נותר מחוץ לשינוי: תוכנית SNAP (ראשי תיבות של Supplemental Nutrition Assistance Program – קצבאות מזון ממשלתיות) צפויה לעבור שינויים דרמטיים. חובת עבודה תורחב עד גיל 64 (במקום 54 כיום), הורים יוכלו להיות פטורים רק אם הם מטפלים בילד מתחת לגיל 7 (לעומת 18 כיום), והמדינות עצמן יישאו לראשונה בחלק מעלות התוכנית – 5% מהסכום, החל מ־2028.
גם תחום האנרגיה הירוקה סופג מהלומה, עם ביטול שורת הטבות מס שנתנו דחיפה עצומה לצמיחה בתחום בעשור האחרון. אחת ההטבות המרכזיות שבוטלו היא ה־Residential ITC – ראשי תיבות של Investment Tax Credit, שהעניקה זיכוי מס של 30% לבעלי בתים פרטיים בארה”ב לצורך התקנת מערכות סולאריות על הגג. מדובר בכלי מרכזי שסייע לחברות כמו Enphase (ENPH), SolarEdge (SEDG) ו־Sunrun (RUN) להתרחב במהירות, בזכות המודל הבית-פרטי שצבר תאוצה בעיקר בפרברים. עם ביטול ההטבה הזו, המשקיעים מיהרו למכור מניות בתחום, והשוק כולו נכנס לגל ירידות חד, גם בקרב חברות שלא הושפעו בפועל.
וזה בדיוק המקום להבהיר את ההבדל בין שני סקטורים שונים בתכלית: הסולאר הביתי – שבו פועלות החברות האמריקאיות שהוזכרו – לעומת תחום התשתיות (Utility-scale), שבו פועלות החברות הישראליות המרכזיות: אנלייט (ENLT), דוראל, אנרג’יקס ו-סאנפלאואר. חברות אלה אינן מתקינות פאנלים על גגות, אלא מקימות חוות סולאריות, מתקני אגירה ומערכות הולכה בקנה מידה רחב. לכן, ביטול הזיכוי הביתי לא משפיע על הפעילות העסקית שלהן. להפך – ההטבה שמיועדת לפרויקטי תשתית, המכונה ITC 45Y, לא רק שלא בוטלה – אלא נכנסה לתוקף השנה, עם התחייבות לפעול לפחות עד 2032. לפי החוק, ניתן לבטל אותה רק אם ארה”ב תצמצם את פליטות גזי החממה ב־75% – יעד רחוק מאוד בשלב זה. כלומר, בעוד ההתקנות הביתיות נפגעות רגולטורית, תחום התשתיות ממשיך לפעול בוודאות רגולטורית יחסית.
הבלבול בין הסקטורים הוביל לתגובת יתר בשוק, אך מבחינת הפעילות העסקית בפועל, לא חל שינוי מהותי עבור שחקניות התשתית. חשוב להבדיל בין ירידה רגעית במחיר מניה, שנובעת מפאניקה או חוסר הבנה, לבין פגיעה ממשית בקצב ההכנסות או בפרויקטים ארוכי טווח. ההבחנה הזו – בין “תשתיתי” ל“ביתי” – חיונית כדי להבין מי באמת נפגע מהרפורמה, ומי רק נסחף בגל הרגשי של השוק.
בד בבד עם הקיצוצים – מגיעות גם הוצאות חדשות. טראמפ מבקש להקצות 46.5 מיליארד דולר לחידוש בניית החומה בגבול מקסיקו (מאוד חיובי למניית SNT עליה כתבתי לאתר Ynet), לצד גיוס של אלפי סוכני Border Patrol, חוקרי ICE ובונוסים לגיוס ושימור כוח אדם. ההצעה כוללת גם אגרה של 1,000 דולר לכל מבקש מקלט – מהלך חסר תקדים במדיניות ההגירה האמריקאית. בתחום הביטחון, מוקצים כ־150 מיליארד דולר נוספים למשרד ההגנה, כולל 25 מיליארד לפרויקט “כיפת הזהב של אמריקה” – מערכת הגנה אווירית רחבת היקף, שנחשבת למיזם הדגל הביטחוני של טראמפ. גם לתחום החינוך נגיעה – ההצעה כוללת רפורמה מקיפה בהחזרי הלוואות סטודנטים, ביטול תקנות מתקופת ביידן שהגנו על לווים במקרה של הונאה מצד מוסדות, והטלת מס של עד 21% על חלק מקרנות ההון של אוניברסיטאות פרטיות.
ולא פחות חשוב: התוכנית מקדמת תוכנית חיסכון ייחודית בשם MAGA – ראשי תיבות של Money Accounts for Growth and Advancement או בקיצור חיסכון לכל ילד. כל תינוק שיוולד בין 2024 ל־2028 יקבל מענק פתיחה של 1,000 דולר, והוריו יוכלו להפקיד עד 5,000 דולר נוספים מדי שנה. הכסף יהיה נעול עד גיל 18, ואז יוכל לשמש ללימודים, הכשרה מקצועית או רכישת דירה ראשונה. בגיל 30, יוכל הבעלים להשתמש בו לכל מטרה.
טוב, הבנו מה קורה, מה מבוטל ומה מקבל תמריצים אבל מי מרוויח ומי מפסיד?
אז בראש ובראשונה בעלי הכנסה גבוהה בהחלט נמצאים בצד הנהנה: הם נהנים מהרחבת הפטור ממס עיזבון, משמירה על מדרגות מס נמוכות ומהקלה על בעלי עסקים קטנים. גם תעשיות ביטחוניות, קבלני גבול וחברות ציוד נהנות מהזרמת התקציבים החדשים. מהעבר השני של המטבע ניצבים מיליוני אמריקאים שצפויים לאבד את כיסוי הבריאות או קצבת המזון – במיוחד מבוגרים ללא תלויים ועניים בעלי נכסים. וכפי שציינתי, גם תחום האנרגיה הירוקה נפגע – החוק מבטל או מאיץ את סיום הקרדיטים שהוענקו בחוקי IRA מתקופת ביידן, ומעדיף פיתוח נפט, גז וכרייה על פני שמירה על שטחים פתוחים.
התגובות לא איחרו להגיע. הדמוקרטים כינו את החוק “רעיל ומסוכן”, בעוד הרפובליקנים טוענים שמדובר בכלי חשוב להאצת הצמיחה ולעצירת בזבוזי הממשלה. ה־CBO (משרד התקציב של הקונגרס) מעריך כי החוק יעלה את החוב הלאומי ב־2.3 עד 3.8 טריליון דולר בעשור הקרוב, אם לא יבוצעו קיזוזים תקציביים. החשש הוא שהעלייה בתשואות האג”ח תפגע ביציבות הכלכלית בטווח הארוך – ושאמריקה תיכנס לעשור הבא עם חוב כבד יותר, ורשת ביטחון דקה יותר.
כעת, גורלה של ההצעה נתונה בידי הסנאט. אם תאושר כלשונה, מה שבהחלט לא סביר שיקרה. למעשה, ההפך הוא הנכון, בסנאט הרפובליקנים מחזיקים ביתרון 53-47, ולכן ההנהגה יכולה להרשות לעצמה לאבד לכל היותר שלושה קולות. כבר היום מנהיג הרוב מצד הרפובליקנים ג’ון ת’יונס הודיע שהחוק ייפתח ל“שכתוב גדול” – צפויים קיצוצים עמוקים יותר בהוצאות ורענון כללי המס הירוקים, כך שהנוסח ישתנה משמעותית. אך המטרה הסופית היא להעביר את “גרסת הסנאט”, כן כן, זו עם התיקונים המשמעותיים. ולאחר מכן להעלותה שוב להצבעה בבית הנבחרים כדי לגשר על הפערים האחרונים.
כך או כך, “One Big Beautiful Bill” הוא לא עוד חקיקה פיסקלית. זו אמירה אידיאולוגית כוללת שמנסה לעצב מחדש את הכלכלה האמריקאית בדמותו של טראמפ. בין אם תעבור או תידחה – היא כבר משפיעה על סדר היום הכלכלי בצורה מאוד עמוקה בארה”ב, ועל הדרך מעצבת גם את האופן שבו מדינות אחרות, כולל ישראל, ינהלו את הדיאלוג שלהן עם המעצמה החשובה בעולם.
הרבה פעמים לנו כישראלים, שרגילים שהדברים זזים מאוד לאט אם בכלל, קשה לתפוס את מהות השינוי שהחוק עלול להעביר, ואם הוא יעבור ללא מינון משמעותי של הקיצוניות של טראמפ, אנו צפויים לראות שינויים מהותיים עמוקים בכלכלה האמריקאית, כאלה שאנו לא יכולים להבין עדיין.
יחד עם זאת, צריך לזכור שהחוק מאוד תומך בצמיחה הכלכלית העסקית הקפיטליסטית של הנשיא ובתור משקיעים, לפחות בזמן הקצר, מדובר בהתפתחות חיובית עבור רובם הגדול של הסקטורים.
