בעוד מרבית תשומת הלב התקשורתית בעולם נשאבת לאירועים ביטחוניים פוליטיים בולטים, ובעיקר למלחמת הסחר, מתחוללת במקביל חזית שקטה מסוכנת ועמוקה לא פחות – המלחמה הגלובלית על משאבי הטבע.
מספר מעצמות, ובראשן ארצות הברית, סין ורוסיה, פועלות בשבועות האחרונים בגלוי ובחשאי כדי לחזק את האחיזה שלהן באוצרות הטבע שנותרו על פני כדור הארץ. בניגוד לעבר, הפעם הדגש אינו על נפט או גז טבעי אלא על משאב חדש ופחות מוכר בשם “מימן לבן”.
מהו מימן לבן ולמה כולם רוצים אותו?
המימן הלבן הוא גז טבעי שנמצא באדמה וניתן להפקה ישירה, בניגוד להפקה מתועשת של מימן “אפור” או “ירוק”. היתרון הבולט שלו הוא שהוא נמצא בטבע במצב מוכן לשימוש, מה שהופך אותו לאחת מאבני היסוד האפשריות של המהפכה האנרגטית הירוקה. התחזיות כיום מדברות על כך שמימן לבן יכול להפוך לדלק העתיד של האנושות: הוא נקי, אינו פולט פחמן דו־חמצני בעת שריפה, ויכול לשמש תחליף לנפט וגז בתחבורה, תעשייה וייצור אנרגיה. מדענים מאמינים כי מדובר במשאב שטרם נוצל כראוי, וכי קיים פוטנציאל אדיר לגילוי מאגרים תת-קרקעיים. לדוגמה, לפי מחקרים שפורסמו באירופה, ניתן להפיק עד 150 מיליון טון של מימן לבן מדי שנה ברחבי העולם, אם רק יושקעו משאבים בחיפושים ממוקדים.
טראמפ נכנס לזירה – השתלטות על גרינלנד והסכם עם אוקראינה
לא מדובר רק בתיאוריה. ממש בימים אלה, הנשיא דונלד טראמפ חוזר לקדמת הבמה עם מהלכים שמבהירים: ארה״ב לא מתכוונת להישאר מאחור במרוץ למשאבי טבע.
- הניסיון לשלוט בגרינלנד
הנשיא טראמפ הצהיר לאחרונה כי גרינלנד חיונית לביטחון הלאומי של ארה”ב, ואף לא שלל פעולה צבאית באי אם דנמרק תסרב למכור אותו. ברקע הדברים נמצאים לא רק שיקולים אסטרטגיים – אלא גם פוטנציאל כלכלי עצום: ההתחממות הגלובלית גורמת להמסה מואצת של הקרחונים באי, מה שפותח גישה למשאבי טבע כמו נחושת, פחם, נפט, יהלומים ועוד משאבי נדירים.
לפי הערכות, גרינלנד שופעת מינרלים שבני אדם טרם הצליחו להגיע אליהם, ובתקופה של תחרות על אנרגיה ירוקה, זהו קלף עוצמתי במיוחד. - הסכם המינרלים עם אוקראינה
במקביל, טראמפ קידם בשבוע שעבר חתימה על הסכם בין ארה”ב לאוקראינה, במסגרתו תקבל ארה”ב גישה מועדפת למכרות מינרלים קריטיים בתחומי אוקראינה, בתמורה להשקעות בשיקום המדינה. ההסכם כולל הקמת קרן השקעות משותפת ומשדר מחויבות אמריקאית להמשך הסיוע לאוקראינה – אך גם משרת אינטרס מובהק: נגישות לחומרי גלם חשובים כמו ליתיום, ניאודימיום, וחומרים אחרים החיוניים לתעשיית האנרגיה המתחדשת.
המלחמה השקטה שכדאי לשים לב אליה
למרות שאין מדובר בפיצוץ גרעיני או בפעולה צבאית גלויה, המלחמה על משאבי הטבע נמצאת בעיצומה – והיא רק תלך ותגבר. המימן הלבן הפך במהרה מאובייקט תיאורטי למשאב נחשק, והמעצמות הגדולות כבר פועלות בהתאם. טראמפ, בדרכו האופיינית, לא מהסס לפעול בצורה ישירה: אם זה במו”מ אגרסיבי על גרינלנד או בהסכמים עם מדינות מוחלשות.
זהו עידן שבו אנרגיה ירוקה אינה רק שאלה של מוסר סביבתי – אלא גם שאלת שליטה גיאופוליטית וכלכלית. ככל שהשנים יחלפו, ייתכן שנגלה שהמימן הלבן היה לא פחות משמעותי מהנפט השחור של המאה הקודמת.
