לפני שצוללים לנתונים, חשוב להבין קודם כל מה זה בכלל גירעון סחר. מדובר במצב שבו מדינה מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת – כלומר, “קונה” יותר מחו”ל מאשר “מוכרת”. זה יוצר פער שמכונה גירעון, והוא משפיע ישירות על הכלכלה המקומית, על שער המטבע, ועל יוקר המחיה. תחשבו על זה כמו משפחה שמרוויחה 10,000 ש”ח בחודש אבל מוציאה 15,000 ש”ח – זה לא בר-קיימא לאורך זמן.
במצב כזה, נשחק יתרון התחרות של המשק המקומי ונפגע מאזן התשלומים. זה גורם ללחץ על השקל: כשמייבאים יותר, עולה הביקוש לדולרים – מה שמחליש את השקל.
במצב של גירעון מסחרי ופיחות בשקל, נוצר דיסוננס בין ההשפעות על יבואנים ליצואנים. עבור יבואנים, התחזקות הדולר משמעותה הוצאות גבוהות יותר על סחורות מחו”ל – לדוגמה, יבואן של מוצרי חשמל שצריך לשלם בדולרים רואה את העלות מתייקרת כשהדולר עולה, מה שמוביל לעלייה ביוקר המחיה בישראל. לעומת זאת, עבור יצואנים זה כביכול מצב חיובי – אם חברה מוכרת ציוד לארה”ב ומקבלת 10,000 דולר, היא תרוויח יותר שקלים ככל שהדולר חזק יותר (למשל 38,000 ש”ח במקום 35,000 ש”ח אם הדולר עולה מ-3.5 ל-3.8 ש”ח). לכאורה, פיחות השקל אמור לשפר את הרווחיות ולעודד צמיחה ביצוא.
אבל בפועל, זה לא קורה. למרות שההכנסות בשקלים עולות, גם ההוצאות של היצואנים – כמו שכר עובדים, שכירות וחומרי גלם – משולמות בשקלים. ככל שיוקר המחיה בישראל עולה, כך גובר לחץ השכר מצד העובדים, מה שמייקר את התפעול ופוגע ברווחיות. לדוגמה, מפעל טכנולוגי שמייצא לחו”ל אמנם מרוויח יותר שקלים על המכירות, אבל צריך לשלם משכורות גבוהות יותר למהנדסים בישראל. כך, במקום ליהנות מיתרון תחרותי, השקל החלש רק חושף את הפגיעות של הייצוא הישראלי, ומדגיש את החולשה המבנית בתשתיות הכלכליות של המשק.
בזמן שבכותרות הכלכליות בארצות הברית עוסקים בגירעון הסחר ההולך ומתרחב של הכלכלה הגדולה בעולם מול מדינות כמו סין ומקסיקו, גם אצלנו בישראל, המצב רחוק מלהיות מזהיר. בשנת 2024, גירעון הסחר של ארצות הברית הגיע לשיא של 1.2 טריליון דולר, כאשר הגירעון הכולל, כולל שירותים, עמד על 918 מיליארד דולר. הנשיא דונלד טראמפ מנסה לצמצם את הגירעון באמצעות הטלת מכסים נרחבים על יבוא ממדינות אלו, אך עדיין הגירעון נותר גבוה ומעיד על תלות גדולה של אמריקה בייבוא מחו”ל.
אצלינו בבית, בחודש מרץ בלבד עמד הגירעון המסחרי של ישראל על 10.5 מיליארד ש”ח – זינוק של כ-17% לעומת החודש המקביל בשנה שעברה. הנתון הזה משקף פער משמעותי בין יבוא ליצוא: יבוא הסחורות הסתכם ב-30.4 מיליארד ש”ח בעוד היצוא עמד על 19.9 מיליארד ש”ח בלבד – כמעט ללא שינוי מהשנה הקודמת.
המספרים מספרים סיפור עמוק יותר. מצד אחד, היבוא ממשיך לעלות, בעיקר של מוצרי צריכה כמו תרופות, מזון, הלבשה והנעלה, שזינקו ב-13.3% ברבעון הראשון של השנה. מצד שני, הירידה בהיקף היבוא של מוצרים להשקעה וברכבים מעידה על האטה בהשקעות במשק, במיוחד כשיבוא רכבים לעסקים קרס ב-48.2% בקצב שנתי.
בצד היצוא, התמונה מדאיגה לא פחות. היצוא התעשייתי, שמהווה את עיקר היצוא של ישראל, ירד ב-7.3%. ההייטק, גאוות המשק הישראלי, הצטמק ב-4.2%, והטכנולוגיה המעורבת בעילית צנחה ב-10.6%. גם תחום הכימיקלים נפגע עם ירידה של 15.4% ביצוא, ותחום היהלומים רשם צניחה של 23%.
כדי להבין אם הגירעון המסחרי של ישראל כיום נחשב ל”גבוה”, חשוב לבחון את המספרים בפרספקטיבה היסטורית. במונחים שנתיים, הנתונים דווקא מצביעים על מגמת צמצום – לאחר גירעון של 26.1 מיליארד דולר בשנת 2022 ו-19 מיליארד דולר ב-2023, קצב הגירעון הנוכחי מצביע על רמה נמוכה יותר אם יישמר לאורך השנה. עם זאת, חשוב לציין שלאחר תקופה של התכווצות, נרשמה עלייה מחודשת בגירעון המסחרי במרץ 2025 – שעמד על 10.5 מיליארד ש”ח – עלייה של כ-17% לעומת מרץ בשנה שעברה. כלומר, ייתכן שאנחנו עדים לתחילתה של מגמה הפוכה. בכל מקרה, הבעיה המרכזית איננה בהכרח בגודל הגירעון אלא במבנה שלו: הוא נובע מעלייה ביבוא של מוצרי צריכה לצד ירידה ביצוא טכנולוגי ותעשייתי – מה שמעיד על חולשה מבנית מתמשכת בתשתיות הכלכלה הישראלית.
אז על מה זה בעצם מאותת? בראש ובראשונה – על חולשה מבנית בתשתיות הייצוא של ישראל. פחות ייצוא משמעו פחות הכנסות במט”ח, מה שעלול להוביל לירידה באמון הכלכלי וללחצים אינפלציוניים בשל עלויות יבוא גבוהות. גירעון מתמשך הוא לא רק בעיה של מספרים – הוא תמרור אזהרה לצמיחה, לתעסוקה ולעתיד הכלכלה הישראלית.
לאחר תקופה שבה נראה היה כי הגירעון המסחרי מתכווץ, חודש מרץ האחרון מסמן תפנית אפשרית – עם עלייה חדה בגירעון לעומת התקופה המקבילה אשתקד. העלייה הזו מדגישה את שבריריותה של ההתאוששות הכלכלית ואת הפער המעמיק בין יבוא ליצוא. אחד ההשלכות המרכזיות לכך היא הלחץ המתמשך על שער הדולר מול השקל – ככל שהגירעון מתרחב, כך גובר הביקוש למטבע זר, מה שמחליש את השקל. זהו תהליך שמזין את עצמו: פיחות בשקל מייקר את היבוא, פוגע ביוקר המחיה, ויוצר עוד ועוד לחצים על המשק, הצרכנים והמערכת הכלכלית כולה.
