למרות שכבר דיברתי לא מעט על נושא המכסים, וכולכם בטח יודעים שארה”ב הקפיאה את המכסים ל-90 יום ועברה למדיניות של 10% מינימום על כולם (חוץ מסין)– הפעם זה מרגיש אחרת.
זה לא עוד איום באוויר או כותרת דרמטית לשעה. הפעם זה אמיתי. השווקים מגיבים בפאניקה, החברות עוברות למצב חירום, והעימות מול סין – שכבר שנים בוער מתחת לפני השטח – מתפוצץ לנו בפנים.
זו כבר לא שאלה של “האם” תהיה השפעה – אלא מתי זה יפגע, כמה עמוק, ואילו חברות יחטפו את המכה הקשה ביותר.
שולי הרווח בסכנה, שרשראות האספקה רועדות.
כדי להבין איפה לזהות את הרווח הגדול, עלינו להבין את ההשפעות של המכסים על החברה בקצה.
קרדיט: גלובס
מהות המכסים
המכסים אולי מוצגים ככלי הגנה כלכלי – אבל בפועל, הם יוצרים תגובת שרשרת שפוגעת בדיוק באלו שאמורים להרוויח מהם. כשהממשל האמריקאי מטיל מכסים על מוצרים שמגיעים מסין (או מכל מדינה אחרת), הוא לא רק פוגע ביצואן – אלא גם בייבואן האמריקאי. פתאום, חומרי גלם, רכיבים אלקטרוניים, מכונות או אפילו אריזות – מתייקרים. לחברה אמריקאית שרגילה לעבוד עם ספק מסוים מסין או וייטנאם, זה אומר קודם כל עלייה מיידית בעלויות הייצור.
אבל זה לא נגמר שם. כי העלויות האלה מגולגלות קדימה:
- הספקים המקומיים מעלים מחירים.
- זמן ההובלה מתארך – כי צריך לחפש חלופות.
- הפס ייצור מתעכב – כי חסר רכיב מסוים.
- השקה של מוצר נדחית – והכנסות יורדות.
- הרווח נשחק – או שחייבים להעלות מחירים ולספוג ירידה בביקושים.
כך נראית פגיעה בשרשרת אספקה. זה מתחיל במכס קטן על בורג – ונגמר בבעיות בתזרים המזומנים של חברה ציבורית.
ומה שחשוב להבין: למרות שהפוקוס עכשיו על סין, המשמעות היא גלובלית. בעולם שבו כמעט כל מוצר עובר דרך כמה מדינות עד שהוא מגיע לצרכן – מכס על מדינה אחת עלול לשבש את כל השרשרת. גם אם חברה אמריקאית לא מייבאת ישירות מסין, ייתכן שהיא קונה ממפעל בגרמניה – שקונה את חומרי הגלם שלו מסין. כלומר, ההשפעה מתגלגלת גם דרך צדדים שלישיים ורביעיים. וכשכולם מרגישים את הלחץ – השוק כולו נכנס לסחרור.
אפל היא הדוגמה הכי פשוטה – והכי כואבת.
מעל 80% מהאייפונים מיוצרים בסין. כשהמכסים נכנסו לתוקף, לעלות הייצור של אייפון פרו התווספה 606 דולר (ל- 581 דולר). המשמעות לצרכן? מחיר של 1,186 דולר רק לייצור האייפון!
וכמו תמיד – השוק הגיב מהר. מניית אפל נפלה ב־20% בשבוע אחד בלבד, והחברה איבדה את תואר החברה הגדולה בעולם. הצרכנים החלו להסתער על החנויות כדי להספיק לרכוש לפני ההתייקרות. ואפל? היא מנסה להעביר את הייצור להודו ולארה״ב – אבל לפי ההערכות, יידרשו לה שלוש שנים ו-30 מיליארד דולר רק כדי להזיז 10% מהשרשרת. בינתיים, היא נמצאת בין הפטיש לסדן: אם תבלע את העלויות – שולי הרווח יישחקו. אם תגולל אותן לצרכן – המכירות ייפגעו וזו הדילמה הגדולה שתהיה לכל החברות בקצה.
עם זאת, למרות התנודתיות החריפה בשוק – הרבה מניות נפגעו סתם. פשוט כי הלחץ היה כללי. כי כשהשווקים נבהלים, כמעט כולם חוטפים – גם אם בפועל, לא באמת קרה משהו שמשפיע על הפעילות העסקית שלהן.
יש לא מעט חברות שאין להן שום קשר ישיר למכסים או לסחר בינלאומי, אבל הן עדיין ראו את המניה שלהן יורדת – רק בגלל ההיסטריה הכללית. בפועל, ההשפעה של המכסים עליהן שואפת לאפס. לא בייצור, לא באספקה, ולא בביקושים.
וזה בדיוק המקום שבו נפתחות הזדמנויות.
סקטורים שלא חשופים כמעט בכלל למכסים כוללים:
טכנולוגיה אמריקאית מקומית ושירותי תוכנה – כמו מיקרוסופט, אדובי, סיילספורס ואינטואיט.
שירותי בריאות ונדל”ן – למשל יונייטד הלת’, CVS, רשת בתי החולים HCA, ואמריקן טאוור.
צריכה בסיסית ושירותים מקומיים – כמו מקדונלד’ס, דומינוס פיצה, קוסטקו והום דיפו.
בין אם זו הייתה הפאניקה ממכסי הענק או האפקט הפסיכולוגי של העדר– השוק נכנס לסחרור, והרבה מניות חטפו בלי סיבה מהותית. כשיש פחד, המדדים נופלים – ולרוב אף אחד לא עוצר לשאול למה כל מניה ירדה. אבל זה בדיוק ההבדל בין משקיע טוב למשקיע מצוין: היכולת לסנן רעש ולהבחין בין חברות שבאמת חשופות לסיכון – לבין כאלה שפשוט ירדו כי כולם נלחצו.
המצב הזה יוצר הזדמנויות – במיוחד במקומות שבהם לא באמת קיימת השפעה ישירה של המכסים. חברות יציבות, רווחיות, עם פעילות מקומית ולא גלובלית – נפלו רק בגלל הסנטימנט הכללי, לא בגלל שינוי אמיתי בביזנס שלהן. ודווקא שם, עשוי להסתתר ערך מעניין למי שמסתכל מעבר לפאניקה.
כמובן, אם המתיחות תדרדר למיתון עולמי עמוק – כמעט אף אחד לא יישאר חסין. אבל נכון לעכשיו, יש לא מעט חברות שנפגעו מהפחד – לא מהמציאות הכלכלית.
וזה מה שמוביל אותנו לנקודה הקריטית:
ה־90 הימים הקרובים.
זהו פרק זמן שהוקצה כדי לבחון אם ניתן להגיע להסכמות. לא סתם המכסים הוקפאו עבור רוב המדינות – מדובר במהלך מחושב שנועד להגביר את הלחץ על סין, אך גם לאפשר לשוק להתאוורר מעט.
מה שמעניין כעת הוא מה יקרה בזירה הדיפלומטית:
- ראש ממשלת יפן צפוי להיפגש עם מזכיר האוצר האמריקאי בתחילת השבוע.
- קוריאה הדרומית כבר הצהירה שתעשה הכול כדי להגיע להסכם.
אבל כל העיניים נשואות לארה”ב – האם תבוא עם כוונות אמיתיות לפשרות?
עד אז, השוק ימשיך ללכת על ביצים.
בשורה התחתונה, אם נסתכל רגע מעבר לתזרים, למחיר מניה או לעליית מכס של 10%–125% – נראה תמונה הרבה יותר רחבה. מדובר במלחמת סחר של ממש בין שתי המעצמות הגדולות בעולם: ארה”ב וסין. וכל מה שראינו עד עכשיו? זה רק חימום.
המכסים, הפגישות, הציוצים והזיגזוגים – כולם רק ביטוי חיצוני למאבק עמוק בהרבה, על שליטה, חדשנות, ומי יכתיב את חוקי המשחק הכלכליים של העשור הקרוב. מצד אחד – אמריקה, עם הכלכלה הכי פתוחה בעולם, הדולר, והחברות המובילות בטכנולוגיה. מצד שני – סין, עם ייצור תעשייתי עצום, אחיזה במשאבים אסטרטגיים, ותוכנית ברורה להפוך למעצמת על טכנולוגית באמצעות מדיניות כמו Made in China 2025.
ובתווך – שוק ההון, שנע בין תקווה להסכמות לפחד מהסלמה.
והאיום הרציני באמת? לא רק עוד מכס. אלא האקדח המעשן שבידי סין – החזקת חוב עצומה של ממשלת ארה”ב.
יותר מ־750 מיליארד דולר באג”ח אמריקאי, שאם ימכרו בבת אחת, עלולים ליצור אפקט דומינו בשוק: עלייה דרמטית בתשואות, קריסה במחירי האג”ח, גידול מיידי בעלויות המימון של ממשלת ארה”ב – וכתוצאה, גם פגיעה קשה בבורסות, במשכנתאות, ובאמון העולמי בכלכלה האמריקאית. (הרחבתי על כך במאמר שלי “משהו נשבר בשוק האג”ח”)
קרדיט: גלובס
עד עכשיו, סין לא השתמשה בכלי הזה – כי גם לה יש מה להפסיד. אבל עצם העובדה שהוא שם – מבהירה לכולם שזו לא סערה רגעית בשוק. זו מלחמה שקטה, חכמה, מסוכנת.
וכמו כל מלחמה – היא מתחילה בכלים כלכליים, אבל משדרת הרבה יותר מזה.
היא קובעת מי יוביל את העתיד – ומי יאלץ להסתגל אליו.
וזו בדיוק המהות חברים! אחרי שהבנו שרוב המשקל יושב על ה “מלחמה” עם סין, שימו לב איך מניות כמו אפל (AAPL), נייקי (NKE) ואחרות שרוב הייצור שלהן בסין זינקו אתמול! השוק לא חושב בהיגיון ומגיב בקיצוניות לכל ידיעה, גם כאשר המכסים על סין לא ירדו כלל וכלל אפל עלתה ביום הכי טוב שלה בעשור האחרון (!)
זה לא הזמן לפעול מרגש, זה הזמן לשבת, לקרוא ולנתח את החברות לעומק כדי להבין בשורה התחתונה מי תצא חזקה מכל הסיפור.
