אחת מדרכי ההשקעה שתמיד ממליצים למשקיעים חדשים בשוק ההון היא מעקב אחר המדדים באמצעות תעודות סל. לכאורה זה קל ופשוט, מה עושים?
קונים נייר ערך אחד המורכב מכל המניות במדד מסוים, משלמים דמי ניהול נמוכים יחסית, ונחשפים למגוון רחב של חברו לפי הקריטריון שבחרנו לעצמנו – מדינה מסוימת, סקטור, גודל החברות וכד'.
עד כאן הכל נראה די ברור אבל כשיורדים לרזולוציה גבוהה יותר מגלים שישנם סוגים שונים של תעודות סל ולכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה.
בפני המשקיע הישראלי עומדות בעצם שלוש אלטרנטיבות להשקעה במדדים גלובליים: קרנות ישראליות, אמריקאיות ואיריות.
הבדלים
כעקרון ההבדל ביניהן הוא בכך שקרנות ישראליות מנוהלות על ידי חברות ישראליות ונסחרות בבורסה בארץ, האמריקאיות מאוגדות בארצות הברית ונסחרות בבורסות אמריקאיות ואילו האיריות מאוגדות באירלנד ונסחרות בבורסות שונות באירופה, חלקן אף בישראל.
עכשיו בואו נצלול טיפה לעומק ונבין בדיוק את ההבדלים:
קרנות ישראליות
הקרנות הישראליות הן כלי זמין ונוח שכמעט בכל בנק/בית השקעות ניתן לקנות תעודת סל אשר מחקות את המדדים בעולם. יחד עם זאת, דמי הניהול על פי רוב, מעט גבוהים יותר מהמקובל בעולם ובנוסף חשוב לציין שהקרנות הישראליות לא קונות את המניות עצמן אלא באמצעות חוזים עתידיים.
עכשיו שימו לב להבדל הגדול והמשמעותי ביותר:
השקעה באופן הזה יוצרת בעיה והיא שהדיבידנד שמחלקות החברות מושקעים חזרה במדד, לא לפני ניכוי מס במקור בגובה 30%. מדובר בתשלום משמעותי יותר מדמי הניהול השוטפים, ובהצטבר אפקט ריבית דריבית יכולה להיות לכך השפעה משמעותית על התשואות לטווח הרחוק.
קרנות אמריקאיות
על הנייר לא נראה כי יש חסרון בהשקעה בתעודות מהסוג הזה – יש להן גיוון רב, הן קונות את המניות עצמן ולא נגזרים וכד'. אך ברגע שצוללים לעומק מגלים הבדל משמעותי. ההבדל הוא שגם החסרון הגדול ביותר שחייבים לקחת בחשבון בהשקעה בתעודות סל אמריקאיות (או בכלל בהשקעות ישירות במניות בארה"ב) הוא מס העיזבון המטורף שגובה ממשלת ארצות הברית במקרה של פטירה. פירוש המושג "מס עיזבון" הוא כי כל משקיע שברשותו ניירות ערך אמריקאים בשווי של מעל 60 אלף דולר, והלך לעולמו, מחויב בתשלום של 35% מס לממשלת ארה"ב. נשמע הגיוני? תחשבו שוב. תשלום המס לא נלקח מהרווח, אלא משווי התיק!
חשוב לציין שבתיקים מסוג IRA אין מס עיזבון.
אה.. ואין דרך להתחמק מזה. מס על דיבידנדים באופן שוטף – 25%.
קרנות איריות
היתרון הראשון של הקרנות האיריות לעומת האמריקאיות (יתרון דומה גם לישראליות) הוא שאין בהן את אותו מס עיזבון שציינתי מקודם.
היתרון המשמעותי ביותר הוא שהקרנות משקיעות מחדש את הדיבידנד בצורה של ברוטו. כלומר, הן אינן משלמות מס במקור. במדינות מסוימות עדיין יהיה מיסוי, אך נמוך מ-30% שמורידים לנו מהתעודות הישראליות ומ-25% שמורידים מתעודות הסל האמריקאיות. שיעור המס נע בין 15% – 8%.
היתרון הוא באפקט ריבית דריבית שיוצר תשלום מס נמוך יותר.
החסרון הוא באפקט של כפל מס על הדיבידנד אשר הושקע במחדש במדד, אני אסביר.
פעם ראשונה ינוכה מס בזמן חלוקת הדיבידנד (15% – 8% – תלוי במדינה), ובסוף תקופת ההשקעה ינוכה מחדש מס על הדיבידנד שהושקעה בחזרה
במדד (25%). כלומר על רכיב הדיבידנד (לא על רווחי ההון) ינוכה מס שעלול להגיע ל-40% במקרה הגרוע (15%+25%).
אפקט כפל המס משפיע על הכדאיות של ההשקעה בקרנות איריות לעומת האמריקאיות בטווח הקצר, אך ככל שמתארך זמן ההשקעה, אפקט הריבית דריבית עשוי לכסות על ההפרש הזה ולייצר עדיפות לתעודות האיריות, ולחלופין, ככל שזמן ההשקעה קצר יותר, המיסוי נותן יתרון לתעודות האמריקאיות.
אך אם נוסיף למשוואה את הסיכון בהתחייבות במס עיזבון במקרה של התעודות האמריקאיות, הרי שככל הנראה התעודות האיריות עדיפות.
פרקטיקה
אז איך עכשיו משקיעים בתעודות כאלה?
תעודות סל איריות נסחרות במטבעות שונים ובבורסות שונות, ובדרך כלל יתלווה לשמם האותיות UCITS.
מספר דוגמאות:
דמי ניהול של 0.07%. ,S&P500-התעודה עוקבת אחר מדד ה – iShare Core S&P 500 UCITS ETF (CSPX)
iShares Electric Vehicle and Driving Technology UCITS ETF
(ECAR) – תעודת סל העוקבת אחר התחום הלוהט של הרכב החשמלי.
סיכום
ככל שאני מעמיק יותר בעולם ההשקעות אני מבין לכמה רזולוציות ניתן וצריך לרדת. עכשיו השאלה שמשקיע צריך לשאול את עצמו היא האם הוא משקיע מקצוען או חובבן..?